פרו טאץ' בעמ נ. הדר חב' ביטוח בעמ 

בבית המשפט העליון
 
רע"א  1753/08
 
 בפני:  
 כבוד השופטת ע' ארבל

המבקשת:
 פרו טאץ' בע"מ
 
 נ  ג  ד

המשיבים:
 1. הדר חב' ביטוח בע"מ
 2. מאיר קולט
 3. אסי פנקר
 4. אגודת השומרים מערכות אזעקה
                                      
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 16.1.08 בע"א 4491-08-07 שניתן על ידי כבוד השופטים א' ש' שילה, א' שטמר וא' סטולר

בשם המבקשת:                      עו"ד מ' קפלנסקי

החלטה

1. המשיבה 1 (להלן: המשיבה) ביטחה את בית העסק של המבקשת לתקופה הרלבנטית בביטוח שכיסה גם נזקי פריצה. חבות המשיבה לפי הפוליסה הותנתה בהתקנת הגנות בבית העסק. בחודש דצמבר 2001 פרצו המשיבים 2 ו-3 לבית העסק של המבקשת. השניים נתפסו, והרכוש שנתפס ברשותם בעת מעצרם הוחזר למבקשת. המבקשת הגישה דרישה לתשלום תגמולי ביטוח מהמשיבה, אך זו דחתה את הדרישה בטענה שבבית העסק לא הותקנו כל אמצעי המיגון כנדרש בפוליסה. בעקבות כך הגישה המבקשת תביעה לבית משפט השלום בפתח-תקווה.

2.  בית משפט השלום (כב' השופט נ' שטרנליכט) דחה את התביעה וקבע כי למעשה אין מחלוקת שבבית העסק של המבקשת לא הותקן כל ציוד המיגון שנדרש בפוליסה, והמבקשת אף לא הוכיחה כי דרשה להתקין את אמצעי המיגון הללו או כי ביקשה מסוקר מטעם המשיבה לבוא ולבדוק את המיגון בבית העסק. עוד נקבע כי התקיים קשר סיבתי בין אי התקנת המיגון שנדרש לבין אירוע הפריצה. בית המשפט קבע כי המבקשת ידעה על הסייג לפוליסה הדורש את מיגון בית העסק. לפיכך נקבע כי המשיבה אינה חבה בהתאם לפוליסה בגין נזקי הפריצה. מעבר לנדרש דן בית המשפט בסוגיית הנזק וקבע כי המבקשת לא הוכיחה את הנזק לו טענה.

3.  ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי מרכז נדחה אף הוא. בית המשפט (כב' השופטים א' ש' שילה, א' שטמר, א' סטולר) ציין כי הערעור מופנה רובו ככולו כלפי ממצאים שבעובדה והערכות מהימנות עדים, ולא מצא עילה לחרוג מהכלל לפיו אין ערכאת הערעור מתערבת בכגון דא. עוד קבע בית המשפט כי המשיבה עמדה בדרישות החוק באשר להבאת הסייגים שבפוליסה לידיעתו של המבוטח, וממילא הוכח כי המבקשת ידעה על דרישות המיגון. בית המשפט סבר כי משלא התקינה המבקשת את אמצעי המיגון כפי שנדרשה אין לשמוע לטענתה לאחר מעשה שדי היה באמצעי המיגון שהתקינה כדי למנוע את הפריצה. עוד קיבל בית המשפט את קביעתו של בית משפט קמא לפיה הוכח קשר סיבתי בין המיגון החסר לבין הפריצה, וזאת בהתאם למאזן ההסתברות והסבירות. לבסוף קבע בית המשפט כי הוא אינו רואה לנכון להתערב אף בקביעה לפיה לא הוכח הנזק הנטען.

4.  מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי הבקשה מעוררת סוגיה משפטית עקרונית שעניינה בפרשנות סעיפים 3, 18 ו-21 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. לטענתה, יש לפרש סעיפים אלו באופן שמבטח אשר לא וידא כי אמצעי המיגון שהותקנו במושא הביטוח הם לשביעות רצונו המלאה לא יוכל בעתיד להעלות טענה באשר לעמידה או לאי עמידה בתנאי המיגון כסיבה לפטור מהחבות הביטוחית או הפחתתה לאחר התרחשות מקרה הביטוח.

5. אכן ניתן לומר כי עניינה של המבקשת מעלה שאלה משפטית עקרונית העוסקת בחובת המבטח לוודא שאכן המבוטח קיים את התנאים החוזיים להם הוא התחייב (ראו למשל דודי שוורץ וריבי שלינגר דיני ביטוח 257 (2005); שחר ולר חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 בעמ' 250 והלאה (כרך ראשון, 2005)). עם זאת, סוגיה זו מעוררת בבקשה דנן דיון תיאורטי בלבד, שכן ממילא נפסק בבית משפט קמא כי לא הוכח נזקה של המבקשת, ולפיכך אף מסיבה זו לא נפסקו לה פיצויים. בית המשפט המחוזי קבע כי אין הוא רואה לעצמו חירות להתערב בקביעה זו של בית משפט קמא, ובקביעה זו ערכאת ערעור נוספת גם היא לא תתערב. אשר על כן, גם אם תתקבל בסופו של יום טענתה העקרונית של המבקשת, ואיני מביעה דעה לגופו של עניין, הרי שערעורה ידחה בשל אי הוכחת נזק. במצב דברים זה אין מקום ליתן רשות ערעור (ראו רע"א 1928/08 יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה, ירושלים נ' קואסמה (לא פורסמה, 18.6.08)).    

    הבקשה, אם כן, נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.
 
   ניתנה היום, כ"ה בתמוז תשס"ח (28.7.08).